הבת של יעל חזרה בתשובה – והיא נבהלה – והיא הופתעה. ככה באמצע החיים. התקשרות זוגית הייתה שם בשבילה.
את יעל פגשתי בבית קפה על חוף הים בתל אביב – היא התנשמה בכבדות ושתתה את הקפה בלגימות קטנות בוהה אל עבר השמש שהולכת ומתרחקת הולכת ושוקעת.
יעל ואני חברות טובות כבר 10 שנים – מספרות הכל אחת לשניה – כשהיא התקשרה אלי בוכה מיד יצאתי לפגוש אותה – מה קרה? איך גילית? מתי זה התחיל? היו לי הרבה שאלות. ויעל סיפרה בקול חרישי:
"אני לא יודעת מה לעשות אם אני אאבד את הילדה אני לא יודעת מה לחשוב" והמשיכה בקול חלש "רונה שלי המתוקה הילדה החכמה הנהדרת מוקפת החברים והחברות השתנתה לאחרונה הרגשתי בזה היו סימנים והתעלמתי היא הפסיקה את חוג הריקוד , החליפה את המלתחה, כמעט ולא אכלה בבית, חשבתי שהיא שוב בבעיית דימוי עצמי , גיל ההתבגרות פנים רבות לו, דימוי גוף , ניסיתי לדבר איתה והיא התעלמה, כמעט ולא הסתכלה לי בעיניים לאחרונה , ממש השפילה מבט, אבל לא האמנתי שהיא מסתירה ממני סוד כל כך משמעותי"
חשוב שתבינו הבת של יעל – רונה – היא ילדה מהחלומות – מה שכל הורה היה רוצה – מסבירת פנים, נעימת הליכות, חרוצה, לומדת בסקרנות , יצירתית ונאת מראה. לגמרי יפיפייה. .היא בת 17 וזה גיל כזה – שמגלים דברים – חושבים קצת אחרת – סקרנים – והיא באמת גדלה לתפארת והתבגרה וככל המתבגרים החלה לחקור קצת יותר תרבויות, דעות, עמדות. השיח בביתם היה שיח פתוח. בית חילוני. סופי השבוע נועדו למנוחה וטיולים. אירוח חברים לברביקיו בחודשי הקיץ במרפסת הגדולה. סופשים של סרטים עם חברים. רונה נהנתה מאוד עם המשפחה מאוד אהבה לבלות איתם וחבריה וחברותיה הרבו לבוא לביתם . הרגישו בנוח. לישון. לאכול. לצחוק ולשוחח לתוך הלילה.
יעל ממשיכה: "רונה בחודשים האחרונים מסתבר הכירה נער שומר מצוות והסתקרנה מאוד. מעולם לא פגשה ובטח לא הכירה ושוחחה עם בחור כמוהו. זה היה חדש לה והיא נסחפה לשיח חדש שלא הכירה. הרגישה שעולם חדש ומיוחד נפתח בפניה. והחלה לכעוס. עלינו ההורים . על המורים שלה. שלא הכירו לה חלק זה מהעולם – של החיים הדתיים שלא נתנו לה לבחור. הכעס התחלף בהתלהבות. היא התאהבה אט אט בבחור. וגם בדת. דויד מסתבר דאג לה , ומזל שהיה לצידה ותמך בה בתהליך כי ביקש ממנה לא לכעוס עלינו כי בטוח שהורים לא רוצים ברעת ילדיהם – כך הם חיים וזה בסדר – אלא לספר לנו"
רוצה לשמוע על התכנית? השאירו פרטים ונחזור
הגיע היום בו פנתה ליעל אמה שלא ציפתה לכך כלל ולכן תגובתה הייתה הצפה רגשית והרגשת אובדן כה מוחשי.
יעל מספרת "רונה באה עליה כדרכה כשחזרה בערב מבילוי, נתנה לי חיבוק וישבה לצידי – אמרה לי: "אמא אני צריכה לספר לך משהו" – מה לעזאזל חשבתי ? הרגשתי שזה לא משהו קטן – זה לא ענין פעוט – משהו בקול שלה ובמבט – הרגשתי זה משהו שישנה את חיי – רונה הסתכלה בעיני ואמרה לי – "את יודעת שאני ודויד מבלים יחד – והוא דתי – אני מאוהבת בו – ואני מתאהבת בדת. התחלתי להתלבש כך כי אני רוצתה להיות צנועה יותר אני רוצה לשמור שבת ולאכול בבית אבל צריך שיהיה פה כשר. ואני יודעת שאתם לא כ"כ אוהבים דתיים והבית שלנו חילוני אך איני יכולה להרגיש אחרת – זה בוער בי – תעזרי לי אמא?
"רגלי רעדו – הבנתי גם מדוע סיפרה לי כעת כשאביה/בעלי בנסיעת עבודה – רצתה שאעכל ואעזור לה לספר גם לו. "חיבקתי את רונה שלי ולא אמרתי דבר".
תבינו – יעל באמת לא הבינה. תמיד העריכה עצמה כאישה מודרנית משכילה פתוחה לתרבויות ואנשים חדשים , פתוחה לקבל את השונה ממנה, והפעם המחשבות התרוצצו בראשה. המועקה בליבה החריפה והיא התקשתה לנשום – לא הפסיקה לחשוב "למה היא הסתירה ממני" "אולי בגללו היא הפסיקה לרקוד" "מה הוא יכניס לה לראש" "אני לא יכולה לאבד אותה" הדמעות לא הפסיקו לרדת.
היא התעשתה ומיד נכנסה לאינטרנט – חיפשה להבין חיפשה ולא ידעה מה היא מחפשת – אתר "התקשרות זוגית" עלה בכמה חיפושים והיא הבינה שיש מקום שיכול לתמוך בה. וגם ברונה שלה. וגם במשפחה שלהם כיחידה שנמצאת במשבר ויש שם צוות מנוסה ועוד כל כך הרבה משפחות כאלו. היא השאירה הודעה ובבוקר חזרה אליה נציגה מסבירת פנים – היא הרגישה חום ואמפטיה. וקבעה פגישת יעוץ לה ולבעלה לעוד יומיים כשישוב מהנסיעה.
רוצה לשמוע על התכנית? השאירו פרטים ונחזור
הנסיעה לפגישה עם היועצת בהתקשרות הייתה ארוכה בעיניה של יעל למרות שבסה"כ נסעו כ25 דקות מביתם שבתל אביב – כשנכנסו הרגישו חמימות נעימה – התקבלו בחיוך וכשהיועצת הציעה להם כוס תה – פרצה יעל בבכי. בכי משחרר . היועצת חיבקה אותה וללא מילים התישבו בספה – יעל אחזה בידו של בעלה אמיר שאצלו המחשבות עדיין היו מבולבלות וטריות, והמילים החלו לצאת מפיה של יעל ללא הפסקה כל הסיפור של החודשים האחרונים, הסימנים, השיחה המפתיעה, החחשות לאבד את הילדה שלה, הרצון שיהיה לבת שלה טוב . כשסיימה לפרוק את ליבה הרגישה הקלה פיזית ממש. היועצת חייכה אליהם ואמרה – אתן לא תאבדו את הילדה שלכם אתם כל כך אוהבים אותה והיא אתכם אתם תלמדו לחיות יחד. אתם תגלו שזה לא קל אך אפשרי . ותצמחו מזה . אני רק צריכה לדעת שאתם רוצים מוכנים ומסכימים לעבוד – יש פה עבודה יש פה כלים יש פה לווי צמוד ורק אתם תקבעו בהחלטה שלכם בלבד מה היה הקצב ומה יהיו התוצאות. אנחנו פה בשבילכם וזה אפשרי. רבים לפניכם ורבים אחריכם יעברו שלבים דומים. פער דתי קיים במשפחות רבות. גם בתא המשפחתי כשבן/בת הזוג מחליטים לחזור בתשובה או לצאת בשאלה וגם במשפחות בהם הילדים בוחרים לשנות את דרכם האמונית. אתם חלק מקהילה גדולה . תומכת.
יעל ואמיר הביטו זה בזו – בליבם ידעו שרונה צודקת – ההסתרה היתה כי חששה לפגוע בהם, הבית שלהם חילוני והיה אפילו שיח אנטי דתי בתקופות מסויימות בעיקר בתקופת הבחירות. הם לא יכולים להחליט איך רוצנה שלהם תחשוב ומה תאהב. למי תתחבר. במה תתעניין או תאמין. רונה היא הילדה שלהם – האהובה החכמה המקסימה הנפלאה – הם לא יוותרו עליה לעולם – הם אחזו ידיים והבטיחו לעצמם וזו לזה שיעשו הכל לשמור על הקשר עם רונה – שתבטח בהם – שתכיר להם את דויד ומשפחתו – שתספר להם על מחשבותיה שלא תפחד לומר להם דבר. לא על דויד. לא על דעותיה החדשות. מחשבותיה החדשות. קודם כל המשפחה ואח"כ כל היתר.
ליעל ואמיר לא היה קל – הם גדלו בסביבה מסויימת – חונכו בדרך מסויימת – ודעותיהם והשקפותיהם היו מסוג מסויים . עמותת התקשרות ורונה שלהם לימדו אותם להסתכל אחרת על אנשים שונים מהם. לא לפחד להכיר. לא לפחד מדעה שונה. לא לפחד להכניס לביתם השקפה ודרך חיים שונה ולחיות לצידה. לא במקום. לא צריך לבחור.
רוצים לדעת איך זה אפשרי לחיות במשפחה עם פערים דתיים? אצלכם יש אתגרים ריבים והתנגדויות? נשמח לתת לך פרטים על הסדנאות והלווי שלנו בעמותת התקשרות.